הנה אנחנו מתחילים

טסנו מסידני, דרך ונקובר, עד לקנקון שבמקסיקו. הרגיש כמו 80 ימים מסביב לעולם. האמת שעבר ממש בסדר. הילדים בילו את מרבית הזמן מול הטאבלטים ואני ניסיתי להניח בצד את כל מה שאי פעם קראתי על הנזקים של מסכים למוח המתפתח.

סיכום הטיסה בהודעה ששלחתי למשפחות כשהגענו:

“24 שעות טיסה, הילדים נראים כמו אייפאדים ומזיעים סוכר.”

כשנחתנו, עברנו בזריזות את כל המסלול ותוך פחות משעה מצאנו את עצמנו מחוץ לשדה תעופה. מחוץ לטרמינל עמד נהג עם שלט עם השם שלנו, והרגשתי כמו אנשים פאנסי-שמאנסי. כיאה לאנשים מתוחכמים, איתני ושירה צעקו כל הדרך בנסיעה, ואז אכלנו סעודה של קיטקטים וסוכריות לארוחת ערב, וקרסנו למיטות.

Leave a comment